חיים בשפע- וואו השילוב של שתי המילים האלו מרגש אותי.
יש בצמד מילים הזה כל כך הרבה משמעות, כל כך הרבה עוצמה, כל כך הרבה אור, כל כך הרבה רכות, כל כך הרבה חיים!
תמיד חלמתי על חיים כאלו, חיים בשפע. זה תמיד הרגיש לי משהו כל כך רחוק. כמו האור של המגדלור בחשיכה שמצביע על הכיוון אבל עדיין יש משהו רחוק. משהו שיש רק לאנשים ספציפיים, אנשים שתמיד רציתי להיות.
בתור ילדה ונערה החיים לפי ההרגשה שלי לא ליטפו אותי. היה הרבה מאמץ, סבל, תחושת חוסר. אבל גם בתוך המקום הזה הייתה בי ידיעה שיש משהו אחר, משהו יותר טוב.
ובאמת ב-2021, כשהתחלתי את כל ההתפתחות האישית שלי, הרגשתי לראשונה במודע את התחושה של ה-שפע, של חיים בשפע. הרגשתי שזכיתי בלוטו, שזכיתי בעצמי וזה ה-שפע האמתי.
הבנתי פתאום את המשמעות, את הרטט של שפע, הרגשתי איך היקום מלטף אותי ואור חמים ונעים נשפך עליי ואני מוגנת ובטוחה.
התחלתי לראות כמה שפע יש סביבי, כמה ניסים מדהימים מתקיימים סביבי כל הזמן. הרגשתי שהתעוררתי.
פתאום ראיתי כמה צבעים יש בתוכי וסביבי, יכולתי לשמוע כמה צלילים מתנגנים בתוכי וסביבי. יכולתי פתאום להבין את המשמעות של בחירה.
לכולנו ניתנה יכולת הבחירה. זאת המתנה שלנו מהרוח. הרוח שבחרה לעשות את המסע הזה בחומר. הרוח שהגיעה להתנסות, להתפתח ולהתרחב בחומר. והמתנה הכי גדולה שהיא הביאה איתה היא הזכות שלנו לבחור.
ואז בשנת 2021, זאת הייתה הפעם הראשונה שיכלתי להבין את המתנה העוצמתית והנפלאה הזאת.
בשבילי לחיות את החיים האלו בשפע, זה להבין שכאן ועכשיו תמיד יש לנו בחירה. הבחירה ל-שכחה- לשכוח מי אנחנו באמת – וכך להעביר את הרגע בהרגשת כבילות לחומר ולהגביל את עצמנו רק לחושים הפיזיים שלנו.
או, הבחירה ל-הזכרות- לזכור מי אנחנו באמת – וכך להעביר את הרגע בידיעה כמה עוצמה יש בתוכי כמה אפשרויות יש שמתקיימות עבורי, הרגשת חופש אמתית ושם נמצא כל השפע שתמיד חלמנו לחיות.
כל שבוע אעלה פוסט חדש בבלוג לפי התובנה החדשה שעברה בתוכי. תובנה שנתנה לי כל כך הרבה השראה ואור שהעוצמה שבה עוברת דרך רק לקרוא את המילים.
המסר השבועי –
קחו לכם כמה דקות כל בוקר, ותתחילו לשים לב למה קורה סביבכם. לכל עציץ, פרח, עץ. לכל ציוץ של ציפור לכל מראה של נמלה, לכל חלקיקי האור שצפים להם באוויר. השתמשו בחושים הפיזיים שלכם על מנת להתחבר לעוצמת הרוח שבכם. כי הרי בסופו של דבר אנחנו רוח וגם חומר.
שתבוא עליכם רק אהבה ואור
ממני, אורטל.
